עריכה לשונית - סימני פיסוק במשפט העברי

ברוב השפות משתמשים בסימני פיסוק, שתפקידם להפריד בין המילים בתוך המשפטים ולהפריד בין משפט למשנהו. מטרת סימני הפיסוק להקל על הקריאה, ואם השימוש בהם אינו נכון הטקסט קשה לקריאה ואף עילג. לפיכך עריכה לשונית איכותית תקפיד על שימוש תקין בסימני פיסוק.
כשמדובר בטקסט שאינו מנוקד, כמו מרבית הטקסטים בימינו, לסימני הפיסוק חשיבות רבה עוד יותר.  
כדי להמחיש את חשיבות סימני הפיסוק, לפניכם משפט בן ארבע מילים שאין בו כל סימנים. 
בני דודיי עשו מסיבה
אפשר להבין את המשפט בכמה אופנים:
א. שאלה: בני דודיי עשו מסיבה?
ב. משפט פנייה המופנה לבני: בני, דודיי עשו מסיבה. 
ג. שאלה המופנית לבני: בני, דודיי עשו מסיבה? 
ד. ציווי המופנה לבני הדודים: בני דודיי, עשו מסיבה!

משפט כה פשוט וקצר אפשר לקרוא בארבע אפשרויות שונות, ובלי סימני הפיסוק אי אפשר להבין אותו. מן הסתם בטקסטים ארוכים ומורכבים החשיבות של סימני הפיסוק גדולה עוד יותר. במאמר זה ההתייחסות היא לסימני פיסוק בטקסטים ספרותיים. הביאו בחשבון שלסימני הפיסוק יש עוד שימושים בטקסטים עיוניים.

נקודה (.)
מסמנת הפסקה בסוף משפט. לדוגמה: רוב המסעדות נסגרו מוקדם בשל הסופה.

פסיק (,)
מסמן הפסקה קצרה יותר מהפסקה של נקודה, ומשמש בין משפטים ובתוך משפטים.
משמש במקרים הבאים:  
א. במשפטים כוללים:  במשפטים כוללים יש שתי מילים או יותר הממלאות את אותו תפקיד תחבירי. חשוב לשים לב שלפני וי"ו החיבור לא מסמנים פסיק. לדוגמה: בילדותי חלמתי להיות רקדנית, שחקנית וזמרת. 
ב. אחרי פנייה: איה, האוכל מוכן. 
ג. מסמן הסגר:  הסגר הוא מילה אחת או יותר שאינן חלק מהמשפט, אלא הערה צדדית. הסגר יכול לבוא בתחילת המשפט, באמצע המשפט או בסופו. לדוגמה: 1. היום, לצערי, לא אגיע לעבודה. 2. בוודאי, הגיע הזמן שנצא לדרך. 3. רוני חולה כבר שלושה ימים, לדאבוני. 
ד. מסמן תמורה: תמורה היא מילה אחת או יותר שבאות אחרי מילה אחת או יותר. תפקיד התמורה הוא להגדיר את המילה או המילים שקדמו לה.  לדוגמה: ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, הגיע לביקור בארץ. 
ה. בין משפטים במשפט מחובר: במשפט מחובר יש שני משפטים פשוטים או יותר. לדוגמה: אתמול אכלתי צהריים במסעדה, ואחותי הקטנה אכלה באותה מסעדה בערב.

נקודה פסיק (;)
הסימן מציין הפסקה קטנה מנקודה אך גדולה מפסיק, ומשתמשים בו רבות בטקסים עיוניים למיניהם. בכתיבה ספרותית עדיף להימנע ממנו.

נקודתיים: 
משמשות במקרים הבאים:
א. לפני פירוט. לדוגמה: אלה החברות שהיו לצדי בתקופה הקשה: סיון, רוני, יעל ואביגיל. אלו סוגי הטקסטים שביצעתי בהם עריכה לשונית: פרוזה, עיון ומחקר. 
ב. לפני דיבור ישיר. לדוגמה: לפני שהלך לעבודה הוא לחש באוזני: "אני אוהב אותך". 
ג. לפני משפטים שמסבירים מה שקדם להם. לדוגמה: אף פעם אי אפשר לצפות איך היא תתנהג: לעתים אני מעצבן אותה והיא מחייכת, לעתים אני מנסה לעזור לה והיא צועקת עליי.

קו מפריד (-)
משמש במקרים הבאים:
א. בא במקום מילים חסרות במשפט. לדוגמה: אוריה רוצה לטוס לחופש באיטליה, ונעם – לחופש בהולנד (הקו המפריד בא במקום המילים "רוצה לטוס"). נמרוד מעוניין לעשות הגהה, ודוד - עריכה לשונית.
ב. מציין תמורה ארוכה. לדוגמה: הערים הקרובות לתל אביב – גבעתיים, רמת גן, חולון ובת ים – מושכות אליהן זוגות צעירים.

סוגריים
מטרתם לסמן חלק שאינו שייך לגמרי למשפט. לדוגמה: אי אז בשנות השבעים (אני עדיין לא נולדתי) החליטו הוריי לגור בתל אביב.

סימן שאלה
בא אחרי שאלה (בדיבור ישיר). לדוגמה: כשהגעתי הביתה, שאלתי אותו: "עוד לא הלכת?"
חשוב לשים לב שבדיבור עקיף אין לכתוב סימן שאלה. לדוגמה: כשהגעתי הביתה שאלתי אותו מדוע הוא לא הלך.

סימן קריאה
מטרתו להביע החלטיות, תמיהה או כעס. עדיף להמעיט בסימני קריאה ככל האפשר, ולנסות להביע רעיונות באמצעות מילים. בציווי (בדיבור ישיר) חובה להשתמש בסימן קריאה. לדוגמה: "צא מהכיתה!" צעקה עליי המורה.

מירכאות
משמשות במקרים הבאים:
א. דיבור ישיר. לדוגמה: "אני עייפה," אמרה הילדה, "אני רוצה ללכת הביתה."
ב. ציטוטים מתוך ספרים, שירים וכדומה. 
ג. מסמנות מילה שאינה משמשת במשמעותה הנכונה (בשימוש אירוני, למשל). לדוגמה: דליה היא ממש "חברה טובה". היא מעולם לא עזרה לי בעת צרה. 
ד. מסמנות שמות של ספרים, סרטים וכדומה. לעתים מסמנים במירכאות גם שמות של מקומות, חברות וכדומה. לדוגמה: התוכנית שהכי אהבתי בילדותי היא "מבט".

שלוש נקודות
משמשות במקרים הבאים: 
א. כשהושמט בכוונה חלק מציטוט. לדוגמה: "בראשית ברא אלוהים..."
ב. כשרוצים לסמן "גמגום" בכתיבה, דברים לא ברורים ועמומים. לדוגמה: חשבתי שהגיע הזמן... לא חשבתי... לא תיארתי לעצמי שאת...

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!