עריכה לשונית עניינה לבדוק, בין השאר, את סדר המילים במשפט. עורך לשוני יוודא שאכן סדר המילים במשפט נכון ותקין.

סדר הנושא והנשוא במשפט פועלי

אבני היסוד של המשפט הם הנושא והנשוא. הנושא הוא החלק המרכזי של המשפט, והנשוא הוא האינפורמציה החדשה שנמסרת על הנושא. במשפט פועלי הפועל יהיה תמיד הנשוא. משלים הוא מילה או צירוף מילים שמצטרפים לפועל או לשם. המושאים והתיאורים הם משלימי הפועל והלוואים הם משלימי השם. לענייננו, לא חשוב לדעת מהו סוג המשלים אלא רק לזהותו בתחילת המשפט. אם המשלים פותח משפט פועלי בעבר או בעתיד יבוא הנשוא לפני הנושא. כללים אלו צריך לדעת לפני שמבצעים עריכה לשונית.
כעת חשוב שתמשיכו לקרוא את המאמר העוסק בעניינים של עריכה לשונית.

מה תעשה עריכה לשונית? למשל:
דוגמה למשפט בעבר: בבוקר הלכה רותי לקניות.
'בבוקר' הוא משלים, לכן הנשוא 'הלכה' יבוא לפני הנושא 'רותי'.
אפשר לסטות מהסדר הזה רק אם רוצים להדגיש: בבוקר רותי הלכה לקניות, כלומר רותי הלכה ולא אף אחד אחר. החלפנו בין שתי מילים - והמשמעות השתנתה.

דוגמה למשפט בעתיד: בעוד חודשיים ייצאו הילדים לחופש.
'בעוד חודשיים' – משלים, לכן הנשוא 'ייצאו' יבוא לפני הנושא 'הילדים'.

בהווה, לעומת זאת, אחרי המשלים יבוא הנושא לפני הנשוא. דוגמה: מהדברים האלה אני מבינה שאתה קיצוני בדעותייך. 'מהדברים האלה' – משלים, לכן הנושא 'אני' יבוא לפני הנשוא 'מבינה'. עם זאת, בעברית המודרנית יש המחליפים בין הנושא לנושא גם בהווה. דוגמה: עכשיו מבשל סבא מרק.

סדר נושא ונשוא במשפטי תוכן

משפטי תוכן מתחילים במילה או בצירוף מילים בתוספת שי"ן השעבוד (ייתכן ש...) או בתוספת המילית 'כי' (נראה כי...). אחרי שי"ן השעבוד או המילית 'כי' יבוא חלק משפט עצמאי תחבירית: ייתכן שהיא תיעלב מדבריך/נראה כי מחר ירד גשם. משפטי תוכן יכולים לפתוח בצירופים אין ספק ש..., אף על פי ש..., ידוע ש... וכדומה. במשפטים האלה הנושא יכול לבוא לפני הנשוא או הנשוא לפני הנושא. דוגמה: ברור שהעוגה נאכלה/ברור שנאכלה העוגה. על הכותב להחליט איזו אפשרות נשמעת טוב יותר, ולשם כך כדאי שיקרא את המשפט בקול רם. אכן, לפעמים מנגינת המילים היא שקובעת איזה משפט עדיף.

מקומו של הכינוי המוסב

כינוי מוסב הוא לרוב מילת יחס מוטית, ותפקידו להסב את תשומת לבנו לשם בתחילת המשפט. דוגמה של עריכה לשונית: הכיתה שבה למדנו מוארת ונעימה. 'בה' היא מילת יחס מוטית והיא כינוי מוסב ל'כיתה'. אך המשפט שגוי כיוון שמקומו של הכינוי המוסב תמיד לאחר הפועל. התיקון: הכיתה שלמדנו בה מוארת ונעימה.

מקומו של הפועל 'היה' בצירוף 'היה יכול'

הצירוף 'היה יכול' ונטיותיו מציינים מצב היפותטי.
דוגמה: החתול היה יכול להימלט, כלומר לחתול הייתה האפשרות להימלט, אך הוא לא עשה זאת. באמצע משפט יבוא הפועל 'היה' לפני הפועל 'יכול'. טעות לכתוב: החתול יכול היה להימלט.
דוגמה: היו אלה ציטוטים מתוך דבריו של ראש הממשלה. התיקון: אלה היו ציטוטים מתוך דבריו של ראש הממשלה.

ועוד כמה מילים קטנות

תוארי הפועל 'עדיין'; ו'כבר' יבואו לפני הפועל.
דוגמה: לא אכלנו את העוגה עדיין/השמש שקעה כבר.
התיקון: עדיין לא אכלנו את העוגה/השמש כבר שקעה.

ערך היתרון 'יותר מ...' יבוא אחרי שם התואר.
דוגמה: הילדה יותר גבוהה מהילד.
תיקון: הילדה גבוהה יותר מהילד.

'אמנם', 'אם כן', 'ובכן' ואחיותיהן הן מילות חיבור שהסתננו לאמצע המשפט העברי בהשפעת האנגלית. מקומן של המילים האלה לעולם בתחילת המשפט. רק 'אפוא' יכולה לבוא באמצע המשפט. מבולבלים? לא נורא. עריכה לשונית תתמקד גם בכך.

דוגמה: הילדה בוכה אמנם אבל אין זה אומר שהיא לא מאושרת.
התיקון: אמנם הילדה בוכה אבל אין זה אומר שהיא לא מאושרת.

מקומה של 'כלל' אחרי הפועל.
דוגמה: כלל לא היססתי לפני שפניתי למנהל.
התיקון: לא היססתי כלל לפני שפניתי למנהל.

שירותים נלווים: עריכה לשונית, הגהה, שירותי ייעוץ,

סופר צללים