א. משפט פשוט הוא משפט שיש בו נשוא אחד ואין בו חלקים חוזרים. ב. משפט מחובר או מאוחה מתאר אירועים שקרו בזה אחר זה. חלקי

עשרת האיסורים וההיתרים זו רק דוגמה, יש איסורים והיתרים אחרים, ולכל עורך לשוני הרשימה שלו, המגוננת עליו מפני שיבושי השפה המדוברת העלולה להטעות. ולכן כדאי

הכתב העברי בן ימינו הוא בעל שורשים עתיקים מאוד. תחילתו בכתב הכנעני, שהיה לינגווה פרנקה, כלומר שפת אם של עמים רבים באזור. ממנו התפתחה שלוחה

העברית אינה חיה בבועה ונתקלת במצבים רבים שיש לכתוב בעברית שמות לועזיים, ועל כן התקינה האקדמיה ללשון העברית את כללי התעתיק. השיטה שננקטה היא שיטת

הנשוא הוא לִבּוֹ הפועם של המשפט, בין אם הוא פועל ובין אם הוא שם. ולכן מוטלת עליו אחריות רבה: א. הוא חייב להתאים לנושא, חוץ

לרשותו של העורך הלשוני יש מבחר ספרי עזר מצוינים, למקרים שיש לו ספק בנוגע לסוגיה כלשהי שבה הוא נתקל במהלך עריכה לשונית. יש חשיבות למבחר