העברית אינה חיה בבועה ונתקלת במצבים רבים שיש לכתוב בעברית שמות לועזיים, ועל כן התקינה האקדמיה ללשון העברית את כללי התעתיק. השיטה שננקטה היא שיטת

הנשוא הוא לִבּוֹ הפועם של המשפט, בין אם הוא פועל ובין אם הוא שם. ולכן מוטלת עליו אחריות רבה: א. הוא חייב להתאים לנושא, חוץ

לרשותו של העורך הלשוני יש מבחר ספרי עזר מצוינים, למקרים שיש לו ספק בנוגע לסוגיה כלשהי שבה הוא נתקל במהלך עריכה לשונית. יש חשיבות למבחר

במאמר הקודם סקרתי את הספרות הקלאסית שאין עליה עוררין בתחום של עריכה לשונית. מאמר זה אציג מגוון של ספרות בתחום הלשון וגם של עריכה לשונית,

הפועל והצרכותיו הם אבן יסוד בשפתנו, גם בלי שנשים לב לכך. עריכה לשונית מטפלת גם בכך. המשפט הפועלי מורכב בהכרח מנושא ונשוא. אך לא פעם

להלן מאמר המשך למאמר עשרת הדברות, וכללים מנחים, ויובאו להלן המלצות, היתרים או הנחיות משלל הנושאים המונחים על שולחנו של העורך, וכלים רלוונטיים לתחום עריכה