רבים טועים בשימוש בין "אם" ובין ,לוּ". ובכן, לוּ בלשון עבר, ואם בלשון הווה ועתיד. וכך מצאתי באחד הספרים הידועים טעות קריטית שמשבשת את השפה

בעוד מעמדה של הנקודה ברור לכול – תמיד בסוף המשפט – מעמדו של הפסיק לוט בערפל. כותבים רבים עושים בפסיקים שימוש אינטואיטיבי. מקצתם, מצליחים לרוב

עורך לשוני ישים לב לשימוש באותיות היחס ובמילות יחס. להלן משפטים לא תקינים מבחינה לשונית, ובסוגריים החלופות התקניות. הסטודנט כותב עם עט חדש. (הסטודנט כותב

"גבירותיי ורבותיי, לפניכם הזוכים בתחרות הריצה השנתית של בית הספר. במקומות הרביעי והחמישי זכו יואב ואלעד, במקום השני והשלישי זכו תמי ומורד ובמקום הראשון, בפער

ככלל, רצוי להמעיט בשימוש במילים לועזיות בטקסט עברי. אני יודע כי יש שמעוניינים להגביה את השפה ולהשתמש במשלב גבוה יותר, אך זה אין תורם דבר,

עריכה לשונית תטפל בסגנון המשפט. הגהה לשונית תבדוק אם אכן נעשו השינויים כנדרש. המורה העביר שיעור בספרות. (נתן שיעור) מקדם האתרים העביר הרצאה במכללה. (נתן